עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

עוסק בהנחיה באמצעות NLP, תרפיית קו הזמן ו- IEMT (טכניקה המבוססת על אינטגרציה של תנועות עיניים).
רב אומן (מאסטר) בתחומים הנ"ל.
מנחה בהתנדבות ילדים של פרויקט "פותחים עתיד" מטעם הסוכנות היהודית מאז שנת 2010.
גר באילת.
טל. 052-3918881
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון

קילו פאפא צ'רלי - סיפור קצר

08/02/2014 11:37
זאב טהר-לב

קילו פאפא צ'רלי. קילו פאפא צ'רלי, זה הקוד של מטוס הראלי שלי. פור אקס ריי קילו פאפא צ'רלי. אני מניע את הזנב מצד לצד ובודק את טווח התנועה שלו. הכל נראה תקין. בודק כנפים אחוריות ולא שוכח את המקזז. עובר לכנף שמאל, בוחן את המדפים. מעיף מבט בצמיגים. לא לשכוח לנקז מים ממיכל הדלק, אני משנן לעצמי, לא לשכוח לנקז מים. מרינה עוברת עם מגש כוסות התה. היא מניחה כוס לפני גיתה ומנענעת בכתפה. גיתה לא מגיבה. היא מנותקת לגמרי. היא עוברת לנחמן. עוד מעט היא תגיע אלי. תניח את הכוס, תסתכל לי בעיניים ותקרא בשמי. היא חושבת שגם אני מנותק. אני לא מנותק. אני רואה את הכל, אבל אין לי עניין בזקנים האלה, אני עסוק. אסור לשכוח לנקז מים ממיכל הדלק. אני לא רוצה מנוע מגמגם בגובה אלפיים רגל. אני בודק שמן מנוע, סוקר את הפרופלור ועובר לכנף ימין. הכל תקין. אפשר לעלות למטוס. אני מניח רגל שמאל על הכנף, דחיפה קלה ברגל ימין ואני על הכנף. מזיז את החופה אחורנית ונכנס. הסטיק בין הרגליים והרגליים על הדוושות. אפשר לחגור חגורות. אני דוחף את הפלאג לשקע ומניח את האזניות על ברכי. מביט סביבי מבלי להניע את ראשי. גיתה נעה קדימה ואחורה בתנועה קצובה כמו מטוטלת. גם הגניחות שומרות על אותו הקצב. עם כל תנועה קדימה נשמעת גניחה. האם זו נשימתה הכבדה? אני לא יודע. שבעה חודשים אני כאן ואני עדיין לא יודע. סביבי כולם מנומנמים. ראש שמוט על החזה, ידיים אסופות על הברכיים, מתחת לשמיכה. כסא ליד כסא, גלגל נושק לגלגל. אף אחד לא רואה אף אחד. רק אני רואה את הכל. אני חולף במבט מהיר על פני כל השעונים. מכשירי הקשר עדיין כבויים. אני מניע את הסטיק קדימה ואחורה, כמו גיתה ואחר כך ימינה ושמאלה כמו זלמן. לולב אני קורא לו. לולב. זלמן יכול לעמוד לפעמים. יש לו רגעים כאלה. ואז הוא מזדקף ונע לצדדים כמו לולב, עד שהוא מאבד אחיזה ונופל, או עד שהאחות מבחינה בו ורצה לתפוס אותו. הסטיק נע בחופשיות. הוא לא נופל כמו זלמן. אני מניע את הדוושות קדימה ואחורה. התנועה חופשית וקלה, הגיע הזמן להפעיל מנוע. אני מפעיל את מכשיר הקשר ושם את האזניות על ראשי.

קילו פאפא צ'רלי מבקש רשות להניע.

קילו פאפא צ'רלי רשאי להניע, עונה הבקר במגדל הפיקוח, הטמפרטורה עשרים ותשע מעלות. קילו פאפא צ'רלי רשאי להניע, אני חוזר אחריו לאישור.

אני מכבה את מכשיר הקשר. ברז דלק פתוח, מפתח בסוויץ', מקדימה הכל נקי, קרבורטור למצב קר, תערובת עשירה, מקזז במצב ניטרלי, מוט הגז... מוט הגז??? איך לעזאזל קוראים לו? מה פתאום מוט הגז? אני מנסה להזכר. באנגלית קוראים לו ת'רוטל אבל איך בעברית? השם ברח לי. פשוט ברח. איך אפשר להניע ככה? מאחור אני שומע את אביגדור. אוי מאמא, הוא אומר. אוי מאמא. המם השניה עם צירה, או סגול. אף פעם לא הייתי חזק בניקוד. בכל אופן, לא עם קמץ, או פתח. אוי מאמא. מה הוא רוצה מאמא שלו? בגיל כזה רוצים את אמא? היא חיה בכלל? אולי הוא רוצה להצטרף אליה? איש מגודל שבוכה לאמא שלו. איזה שכנים יש לי. אוי מאמא. הוא לא יפסיק עכשיו עד האוכל. אני לא צריך להסתובב כדי לדעת שאביגדור הגדול רועד כולו. אוי מאמא. הוא מוציא אותי מהריכוז. איך קוראים למוט הגז? בלעדיו לא אוכל להניע. האם ניקזתי דלק? כן, אני זוכר שניקזתי. משאבת הדלק כבויה. אני יכול להניע. אני רשאי להניע. מה חסר? מוט הגז. מרינה שוב עוברת ואוספת את הכוסות. לא נגעתי בתה. שכחתי לגמרי. מרינה מביטה בי ואוספת את הכוס ללא מילה. טוב שכך. אין לי חשק לדבר אתה. הצוואר מתחיל לכאוב. הראש שלי שמוט על הכרית. למה הם שמים את הכרית בצד שמאל? למה לא מאחורי הגב? אולי הייתי מצליח להתיישר קצת והצוואר היה נח. אבל אז הגב היה כואב. לא, אני מעדיף להתכופף קדימה ולהניח לגב שלי. הכאב בצוואר מתפשט אחורה לשכמה הימנית. הייתי רוצה שיניחו פעם את הכרית בצד ימין. אולי הכאב היה זז לי קצת. יד נוגעת בכתפי ואני שומע את קולו של דניאל. שלום אבא, מה שלומך היום? אני לא עונה לו. מה שלומי? אני יודע מה שלומי? מה כבר יכול להשתנות מאתמול, או שלשום, או לפני שבוע? איזו מין שאלה זו? יותר טוב אם היית אומר לי איך קוראים למוט הגז? אבל מה אתה יודע? אף פעם לא התעניינת בשום דבר? מה מצב המדפים? הם בפנים. אוציא אותם בהתאם לרוח. דניאל מלטף את כתפי. הוא אף פעם לא מנשק אותי. משהו מרתיע אותו. מרינה ניגשת אליו. איך הוא, הוא שואל. בסדר היא אומרת. רחצנו אותו הבוקר. הוא אכל, אבל את התה הוא לא שתה. הוא בסדר, אבל הוא מנותק. הוא לא מגיב לכלום. אני מנותק? על מה היא מדברת המטומטמת הזו. מה יש לי לדבר אתה? אני מנותק? יש פה בכלל עם מי לדבר? עם כל הגונחים האלה? אני מנותק? אני חד כתער. אני יכול לראות בבהירות כל מכשיר בקוקפיט. מצערת!!! זהו זה, מצערת! הזכרון חזר אלי. עכשיו אנחנו שוב בעניינים. מצערת, יש! אפשר להניע. לדחוף את המצערת אינץ' פנימה. מצתים למצב אחד פלוס שניים. כריות הרגליים לוחצות על המעצורים. מקדימה הכל נקי, רשאי להניע. סטארטר, הפרפלור מסתובב והמנוע מתעורר לחיים בבת אחת. משאבת דלק הפעל. מחוג מד לחץ השמן קופץ לתחום הירוק, טעינה יש, אפשר למשוך מצערת למצב סרק ולהפעיל את מכשיר הקשר. מחוג מד החום מטפס מעלה ומגיע לירוק. אפשר לבדוק מנוע. רגליים חזק על המעצורים, מצערת פנימה בעדינות עד לאלף שמונה מאות סיבובים לדקה. הפרופלור מסתובב במהירות והמטוס מתחיל לרעוד ממאמץ. לסובב את הסוויץ' למצת מספר שניים, אין כמעט נפילה בסל"ד. עובר למצת אחד. אין כמעט נפילה. עובר למצב אחד פלוס שניים ומוריד מצערת לסרק. הכל תקין. דניאל מדבר על יאיר. הוא משתחרר בעוד שבועיים ומתכנן לצאת לחו"ל מיד. אל תספר לי על יאיר. אף פעם לא מתתי עליו. כילד היה תמיד מנוזל ותמיד בכה. אף פעם לא שם עלי. ספר לי על דפנה, דניאל. ספר לי על עיניה הגדולות. סבא, היתה קוראת לי ותולה בי עינים מעריצות. סבא תרכיב אותי על האופנוע, היתה מבקשת ואני הייתי נמס. מניף אותה על המושב האחורי ומתיישב. קיק סטארט ברגל ימין, משיכה קלה בגז ואני מוריד את האופנוע מהרגלית. תחזיקי חזק הייתי מבקש והיא היתה נצמדת בכח ואני חש את לבה פועם בתוך לבי. מכניס להלוך ראשון ומשחרר קלאץ'. תמכור את הגרוטאה הזו היתה דורית מתחננת. גרוטאה? הטריומף שלי גרוטאה? קלאסיקה במיטבה הייתי קורא לו. לפני שבועיים עבר טיפול ומוישה אמר שאוכל לעשות אתו עוד מאתיים אלף. בשביל מה אני צריך אוטו? תן לי שעה על האופנוע עם הרוח מצליפה בפנים ואני מסודר. כניסה מהירה לסיבוב. היגוי הפוך, הטיה, להסתכל קדימה ליציאה. לא לנגוע בברקסים. גז, להתיישר וקדימה. מי צריך יותר מזה? דניאל שואל את מרינה מה אכלתי. כאילו שזה חשוב לו. הוא לא יודע מה לשאול. מנסה להיות מנומס ולהראות התעניינות. מה אכלתי? אכלתי זיפת, זה מה שאכלתי. פירה עם קציצה מרוסקת. מחית גזר וסלט פירות. בלי טעם ובלי ריח. זה אוכל זה? על זה מבזבזים עשר דקות של שיחה? תן לי סטיק אנטריקוט מדמם עם קובית חמאה למעלה ופלפל שחור גרוס מפזר בנדיבות ואני חייב לך את חיי. סטייק מדמם עם חמאה. אוה, איך שהאחות שרה היתה מתפלצת. אוי וי זמיר היא היתה אומרת ואוחזת בלחייה. אוי וי זמיר רחמנא לצלן, השם ירחם. השם ירחם? אני לא זקוק לרחמיו. לשינים אני זקוק. שינים חזקות ללעוס סטייק טוב.

קילו פאפא צ'רלי מבקש רשות להסיע.

קילו פאפא צ'רלי רשאי להסיע אפס שלוש לחץ אחד אפס שתיים אחד.

קילו פאפא צ'רלי רשאי להסיע אפס שלוש, אני חוזר אחריו.

אני מכוון את מד הגובה ללחץ הברומטרי. אחד אפס שתים אחד. מד הגובה מראה מאה וארבעים רגל, גובה המסלול מעל פני הים. אני משחרר מעצור יד ומכניס מעט את המצערת. המטוס מתחיל לנוע על פני מגרש החניה. לאט לאט צובר מהירות. אני סוגר חופה. הגיע הזמן לבדוק מעצורים. אני לוחץ בבת אחת על שני מעצורי הרגל. המטוס נעצר מיד ומשתחווה כמעה קדימה. המעצורים תקינים. לפני שאני עולה למסלול אפס שלוש אני מעיף מבט בשמים. אין שום מטוס בדרך לנחיתה. הכל נקי. לקחנו אותו הבוקר לפיזיוטרפיה מפרטת מרינה ודניאל מגלה התעניינות. על מה הם מדברים שני אלה. לא משעמם להם? האחות מנסה להפעיל אותו. ניסינו שידחוף קצת כדור, זה יניע אותו קצת. אבל הוא לא משתף פעולה. בטח לא משתף. מה זה השטויות האלה? משחקים אתי בגע גע? תן לי לרוץ, ועזוב אותי ממשחקי כדור. הם יודעים שהייתי מסוגל לרוץ עשרים קילומטר לפני ארוחת הבוקר? כדור? תן לי נעלים טובות ואני נעלם לך תוך שתי דקות. רץ בדרכי עפר. מרגיש את הגוף חם והרגליים עובדות כמו מנוע. קצב אחיד. רגל נמתחת קדימה, נוחתת על עקב, מתגלגלת ודוחפת בכריות כף הרגל. טסה לאחור עד הישבן ושוב קדימה. והנשימה? באותו קצב, נשיפה שתים שלוש ארבע, נשיפה שתיים שלוש ארבע. רץ מול הרוח, מרגיש אותה נכנסת מתחת לחולצה, מצננת את הזיעה הרותחת. נשיפה שתים שלוש ארבע. אני מכיר כל שיח וכל עץ בדרך. לא בשמות שלהם. אף פעם לא ממש התעניינתי. מין ציפור, היה המילון אומר. מין עץ, מין פרח, מין משהו. אני עולה על המסלול. שרוול הרוח מראה על רוח צפונית קלה. אני מוריד מדפים לדרגה אחת, עשר מעלות. אני מסיע על המסלול דרומה עד לתחילתו. עובר את הזברה וממשיך עוד קצת. עכשיו אפשר להסתובב. מעצור על רגל אחת. מכניס קצת את המצערת והמטוס מסתובב ומתיישר על ציר המסלול. בדיקה חוזרת של הכנפיים. מזיז את הסטיק ואת הדוושות. הכל תקין.

קילו פאפא צ'רלי מבקש רשות להמריא.

קילו פאפא צ'רלי רשאי להמריא הרוח אפס שתיים אפס שבע קשר.

קילו פאפא צ'רלי רשאי להמריא.

אני מכוון את מצפן הג'ירו לכוון אפס שלוש אפס. קשר זה זכר או נקבה? קשר אחד - שבעה קשרים. קשר זה זכר. צריך ללמד את הפקח קצת עברית. צריך לתת לו טיפות עינים אומרת מרינה. העינים שלו מאוד יבשות ודניאל מאשר. אני לא יודעת אם הוא רואה בכלל, היא ממשיכה. רואה? בטח רואה. כבר כמה חודשים שלא מרכיבים לי משקפיים. אבל אני לא צריך. עם קצת מאמץ אני יכול לראות את הכתב השחור בצרפתית על לוח השעונים. טוב, לא את האותיות הקטנות שבתוך השעונים, אבל את הספרות אני רואה היטב. הוא שוקע אומרת שוב מרינה, הוא מנותק לגמרי. מנותק? אני צלול כיין. אני מביט במסלול שלפני. אלף ושש מאות מטר של מסלול אספלט שחור בהיר, משובץ בכתמים שחורים של אלפי נחיתות. דניאל נפרד ממני לשלום. אני לא עונה. אני צריך להתרכז עכשיו היטב. ידית תערובת פנימה. קרבורטור במצב קר, משאבת דלק פועלת, ברז דלק פתוח, מקזז מאוזן, מדפים דרגה אחת, חום מנוע במצב ירוק, טעינה יש, סל"ד על סרק. הכל מוכן. יד ימין מתחילה לרעוד לי. אני מביט לצדדים, לוודא שאף אחד לא רואה. היד מתחת לשמיכה. כולם מנמנמים ואיש לא רואה. הרעד עולה לכתף ואני מתחיל לדאוג. אני לא רוצה שיפסלו אותי. רק שלא יגלו, הם עלולים לקרקע אותי. הסייעות מתחילות להכניס אותנו לחדרים. עוד מעט יגיע תורי. אין זמן. יש לי אישור המראה. אני מתחיל להכניס את המצערת פנימה. המטוס מתחיל להתגלגל. בשתי רגלי אני מקפיד לשמור על ציר המסלול בין הרגליים. המצערת כולה בפנים. המנוע שואג. מבט במד המהירות מראה על שלושים קשר. המטוס רץ על המסלול. מרינה מתחילה לגלגל את כסא הגלגלים שלי לכוון החדר. אני מתעלם ממנה. ארבעים קשר. אנו נכנסים לחדר. המהירות קצת מעל חמישים. אני מתחיל למשוך לאט לאט את הסטיק. מרינה משחררת לי את הרגליים מהכסא ומורידה את השמיכה. המטוס מרים אף ומתנתק. הרוח מסיטה אותי מעט מזרחה. אני מוריד בעדינות כנף לרוח ושומר על ציר המסלול מתחתי. מרינה מרימה אותי למיטה ומשכיבה אותי בעדינות. אני מעיף מבט במד הגובה. שלוש מאות וחמישים רגל. מד שיעור הנסיקה מראה על נסיקה חיובית. אני מעלה מדפים. אני בגובה חמש מאות רגל. אני חש בריחוף נעים. צבעי האדמה מתערבבים זה בזה. מרינה מכסה אותי. עייפות מתוקה מתפשטת בגופי. אני מרחף לי בגובה. מרחף לי בגובה. אני יכול עכשיו לעצום עינים, לתת לגוף לנוח ולרחף, לרחף, לרחף.

 

זאב טהר-לב, 3 אפריל, 2003

 

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: